: ספר סימן מג

הקודם הבא

להנ"ל, עכו"ם שאנס ישראל למלאכה הוי משאצל"ג

ואהובים עלי דברי דודים ואשתעשע עוד במה שכתב ואולי יש להשוות דין זה למה שמבואר באו"ח סי` שכ"ט ס"ו בכותים שצרו על עיירות ישראל מחללים עליהם את השבת ואפילו לא באו אלא רוצים לבא ר"ל שהקול יצא שרוצים לבא ה"ל ס"נ מאחר שדרך הכותים להציר לישראל בודאי יבאו ומותר להקדים הרפואה למכה כן כאשר ידוע שישנם חולים ויולדות הגם שעכשיו כרגע אין ידוע לנו אבל בודאי יהיו ויצטרכו להאמבולאנס וכו` ע"ש. ולפענ"ד לפי ההקדמה שהקדמנו לעיל לחלק בין היכא שהספק ידוע לאיזה ב"א ללא ידוע הכ"נ יש לחלק דבשלמא בעכו"ם שצרו על עיירות ישראל או לפי דעת א"ז הגדול אפי` רק רוצים לבא ואנן כבר ידעינן מהם ומי הם הוי בכלל ספק נפשות שהרי כבר אמרו לנו שאותם העכו"ם אורבים עלינו אלא שאנן מסופקים אם יבאו או לא כה"ג ודאי הוה ס"נ ומחללין את השבת אבל לא כן בדידן שאפשר שאין כאן עוד חולה כלל ועכ"פ אין אנו מכירין אותו איפה הוא ובשעת עשיה עדיין הכל איסור אמאי נתיר לו לנסוע כי אפשר ליכא אכתי שום חולה בעת נסיעתו באיסור הוא נוסע ולא דמי לעיירות של ישראל שכבר הספק ידוע לנו.

עוד אמרתי לחלק בין הני לפי"ד מהרי"ק שרש קל"ז ושלום ירושלים ירושלמי ביצה פ` משילין ותשו` חו"י סי` קפ"ג דכל שאינו צריך למלאכה רק להציל ממות נפשו הוי מלאכה שאין צריכה לגופו ורמז לדברי כפ"ת סוכה ל"ג בשיטת רש"י דכל שעושה המלאכה כדי לדחות היזק מעליו מקרי משאצל"ג כי ברצונו לא היה המזיק בעולם שיהיה צריך למלאכה ומשו"ה דן בענין (השאנצין) בורות, למלאכה שאצל"ג יען שהוא רק כדי לדחות הנזק מעליו חיצי האויב וברצונו לא היה האויב המזיק בעולם וכ"כ בראש יוסף שבת דף ע"ב דאם נכרי מאנס ישראל לעשות מלאכה בשבת הוי משאצל"ג כיון שאינו עושה לתכלית אותו צורך שהיה במשכן רק להנצל מן המיתה ע"ש. אבל העושה מלאכה לחולה שיש בו סכנה הוה מלאכה שצל"ג שהרי הוא עושה המלאכה לצורך החולה ואותו תכלית המכוון ועוד דהוה מצוה וידוע דעת הרשב"א דהמצוה משוה לה צל"ג בקורע בשבת ולפי זה יש לחלק בפשיטות בין הני מילי דבשלמא כותים שרצו לבא אפילו לא היה הספק משום פ"נ ודאי מ"מ הרי עיקר המלאכה להציל עצמם ממות ומותר לצאת לנגדם דהוה מלשאצל"ג משא"כ במחלל שבת לצורך פ"נ הוי משצל"ג ולא דמי להדדי.

וחמותי ראיתי לקח"ז בשו"ת ב"ש או"ח סי` ש"י שהקשה להמפרשים דס"ל דלהציל ממות הוי מלשאצל"ג מהא דאמרו בירושלמי פ"ט דשבת ה"ו מודה ר"ש באיה"נ כיון דמצוה לבערן חשוב מלאכה הצריכה לגופה וא"כ הכ"נ כיון דמצוה להציל עצמו ממיתה הוי צל"ג כמו בירושלמי ותי` דהתם בירושלמי עצם המלאכה שהוא ההבערה הוה מצוה שפיר מקרי משצל"ג שגוף המלאכה הוא מצוה ועיין תוס` שבת צ"ד דבמקלקלין צריך לגופו ולגופה וכאן משום מצוה הוי צריך לגופו ולגופה אבל במציל עצמו מן המיתה של אונס נכרי ע"י מלאכת שבת נהי שמקיים מצות וחי בהם אבל עצם המלאכה אינה מצוה שהרי אין קיום חיותו תלוי בעצם המלאכה ושורשה רק במקרה שהאנס תלה חיותו בזה שפיר כתב ראש יוסף דהוי משאצל"ג ע"ש אבל העושה מלאכה בשבת לצורך פ"נ הוי מלאכה שצל"ג שהרי הוא עושה המלאכה לצורך אותו תכלית שהיו צריכין לה במשכן אלא שצריך לצורך שהיה במשכן לא לתענוג רק להצלת נפשות בזה שפיר הוי מלשאצל"ג וכו` ע"ש מה שהאריך ליישב קושית מהרש"א בח"א ב"ב קי"ט דמקושש לש"ש נתכוין א"כ הוי משאצל"ג ופטור ובענייתי גם אני הארכתי בזה במקום אחר.

תבנא לדינא העולה לדידן לפענ"ד דאין שום היתר לחזור להאמבולאנס בשבת משום שמא יצטרך עוד לשאר חולים מכל הני טעמי שכתבתי בס"ד אלא שישאר באותו מקום שהוא מביא החולה שיב"ס, והמרכז אם יקראו להם עבור אמבולאנס אז יודיעוהו בטעלעפאן בבה"ח ואז ילך אחר החולה להציל נפש מישראל בהיתר גמור ומצוה קעביד.